זאב ז'בוטינסקי, המוכר במיוחד כראש בית"ר ומנהיג האצ"ל, סיים לימודי משפטים ברוסיה בשנת 1912. מסמך ארכיוני מגלה, כי בשנת 1927, פנה ליועץ המשפטי דאז לממשלת המנדט, נורמן בנטוויץ'. במסגרת תפקידו קיבל בנטוויץ' מעת לעת פניות מבוגרי בתי ספר למשפטים במקומות שונים בעולם, באשר לנהלי ההסמכה של עורכי דין בארץ-ישראל.
כפי הנראה, ביקש ז'בוטינסקי להכיר בתקופה בה הופיע כסניגור צבאי, כחלק מתקופת ההתמחות, אשר עמדה אז על שנתיים ימים, ושימשה תנאי להסמכה כעורך-דין.
הוא הסביר כי הגם שלא הוסמך כעורך דין, הרי שבשנת 1919 הופיע כסניגור-צבאי וייצג חיילים עבריים שהואשמו בעבירות המרדה, לאחר שסירבו לדכא את המרד במצרים. גם בשנת 1920 הופיע במשפט בירושלים. בנטוויץ' השיב לז'בוטינסקי בנימוס, כי הדרך להסמכה כעו"ד בא"י אינה סוגה בשושנים, וכי הנסיון שצבר בייצוג אינו מספיק לצורך פטור מתקופת ההתמחות. כפי הנראה, בעקבות הדברים זנח ז'בוטינסקי את האפשרות לשמש עו"ד בא"י.
הועד המשפטי, ולימים – המועצה המשפטית – הגוף אשר היה אמון על הסמכת עורכי הדין בא"י, הקפיד עד מאוד על כל תו ותג: החל מבדיקת תעודותיהם של בוגרי לימודי המשפטים מאושרות ומאומתות כדין, עבור בהקפדה על משך תקופת ההתמחות (או בחינת הרקע המקצועי של המועמד חלף תקופת ההתמחות) וכלה בבחינת המועמדים שלמדו מחוץ לא"י, בבחינת עורכי הדין הזרים. תשובתו של בנטוויץ' לז'בוטינסקי לא היתה יוצאת דופן, אלא שיקפה את אותה הקפדה, שמטרתה להבטיח את רמתם המקצועית של עורכי הדין.
מכתב הפניה של זאב ז'בוטינסקי לנורמן בנטוויץ' (א"מ מ- 1289/6).
מכתב התשובה של נורמן בנטוויץ' לזאב ז'בוטינסקי (א"מ מ- 1289/6).
Commentaires