top of page

חוק החמץ – מה ביאליק היה אומר על זה?

מי שמחפש תקדים בעניין "חוק החמץ" בבתי החולים, ימצא אותו בפסיקה של בית משפט השלום העברי (ערכאה מעין-שיפוטית פנים-יישובית) מלפני כמאה שנים. בשלהי שנות-העשרים של המאה הקודמת התנהל ויכוח באשר להקמת בית-חולים חדש בסמוך לעפולה שבצפון. עד לאותה עת, שירת בית החולים בעין-חרוד את יישובי הצפון, והיו מי שתמכו בהרחבתו כמענה לצרכי השעה, חלף הקמת בית חולים חדש בעפולה. העיסוק בסוגיה הפך פוליטי-מפלגתי. בשנת 1928, פנתה ההתאחדות האזרחית הלאומית להנהלה הציונית וכנראה גם לרבנות בתלונות על המתרחש בבית-החולים בעין-חרוד. ההתאחדות התמקדה בצד הטיפול הרפואי ובצד הדתי: בעיות בכשרות מטבח בית-החולים ובמילת התינוקות ביום השמיני, מחלות חמורות שתקפו יולדות ששוחררו מוקדם מדי מהאשפוז ועוד. בעקבות כך הגישה קופ"ח תביעה לבית-משפט-השלום-העברי בחיפה. השופטים קבעו כי אכן הייתה הוצאת דיבה ברוב הנושאים ועל הנתבעת לשלם פיצוי לתובעת עבור הוצאת דיבה והוצאות משפט.


בית-המשפט-השלום-העברי העליון דן בערעור בהרכב שכלל את בחירי היישוב: ביאליק, פרופ' צ. בילקובסקי, א. ברלין, ש. היינר, ש. רוזנבוים, מה שמעיד על החשיבות שניתנה למקרה. בית-המשפט מצא כי ההאשמה כי המילה נעשית ביום השביעי ועל ידי רופאים ולא מוהלים לא נכונה או לא מדויקת; האשמה לפיה האוכל בבית החולים אינו כשר וכי אוכלים חמץ בפסח נכונה, אבל לא זיכה את הנתבעים, כי בניגוד לטענתם, בית-החולים אינו מתעלם "מרגשי הדת של החולים". עם זאת, בית המשפט מתח ביקורת חריפה על התנהלות בית החולים: "בית המשפט מתיחס לתופעה זו, שבמוסד צבורי יהודי בא"י לא היה מטבח כשר, אכלו טרפה וגם חמץ בפסח, - בשלילה גמורה. אי אפשר להרשות שבמוסד צבורי יהודי בארצנו המטבח יהיה בנגוד גמור לדת ולמסורת. זה מתנגד גם לרוח הלאומיות וגם למסורת הציונית. אי אפשר להצדיק את בית החולים בנמוק שאוכלים טרפה וחמץ רק אלה שבעצמם רוצים בזה, וכל אלה שדורשים מאכל כשר מקבלים אותו". עם זאת, בית המשפט קבע שאין מדובר ב"התעללות ברגשי הדת" של החולים (כפי שנטען), מכיוון שגם האוכלים טרפה וגם האוכלים כשר קיבלו את שרצו, דבר שמוכיח כי "...התחשבו עם הרגשות הדתיים של כל אחד ואחד, והתיחסו אליהם באופן רציני, בכל אופן לא בבוז והתעללות".


מפסק הדין ניכר שהשופטים ניסו להימנע מהמוקשים שהציבו בפניהם הצדדים. לא בכדי. בית המשפט זיהה את העילה להשתלשלות הענינים, וזו, כצפוי – פוליטית. בית המשפט מצא שהנתבעים פרסמו את הדברים לא כתוצאה מעניני דת, אלא כי רצו שבית החולים יוקם בעפולה ולא בעין-חרוד. כלומר, במקרה זה, הדברים שפורסמו נועדו להשיג מטרות עקיפות ופוליטיות. כאמור, שרבוב העניין הדתי לזירה הרפואית נדחה, אף אם תוך ביקורת על קופת-חולים.


אפשר ללמוד לא מעט מאותה פסיקה גם למחלוקת בדבר "חוק החמץ" של ימינו: בכל הקשור לסובלנות הדדית; לתפיסת הקשר שבין המסורת הדתית והציונית; לעירוב של אלמנטים דתיים באלו הרפואיים וכן הלאה. את כל אלו אשאיר לכם/ן הקוראים/ות.



חג פסח כשר ושמח!



פסק הדין מאוזכר במאמרם של אייל כתבן ובועז שנור, "'דברים לא נכונים ועוּבדות לא אמתיות, הפוגעות בכבודי בתור רופאה ואיש': על כבודם ומעמדם של רופאים טרם קום המדינה" קורות: שנתון לתולדות הרפואה ומדעי הטבע כה, ז (2019)



מצה, ביצה, כוס יין ועלה חסה


Commentaires


bottom of page