top of page

"תבנו על זה": על נשים בפרופסיות / אייל כתבן

שני ספרים מן העת האחרונה (ומעט קודם לכן, גיליונות נושאיים של כתב העת NASHIM), מספרים את סיפורן של נשים בפרופסיות בארץ-ישראל. אולי יותר מכל, חיבורים אלו עוסקים בבניה, כפי שמסגירה כותרתם: ספרה של פרופ' מרגלית שילה, נשים בונות אומה – הפרופסיונליות העבריות 1948-1918 (פרשנות ותרבות. כרמל. ירושלים); וספרה של סיגל דוידי, בונות ארץ חדשה – אדריכלות וארגוני נשים בתקופת המנדט (למדא).



נדמה, כי ההיסטוריוגרפיה של העליות לארץ ישראל עד לעשור או שניים האחרונים, התמקדה בעיקרו בעליה החלוצית, וככל שבמגדר ועיסוקי נשים עסקינן – במקומן של נשים בשיח זה ובעשייה זו. המושג "בנין אומה" שימש כנרטיב חוזר במחקרים אלו, חלקו נשען על האלמנט הפיזי שבבניה. לאט ובהתמדה הופנה הזרקור המחקרי גם לעבר החברה הבורגנית-אזרחית ותרומתה. הפעם הנשים ה"אזרחיות" לא נפקדו מן המחקר. פרופ' דבורה ברנשטיין ופרופ' מרגלית שילה היו מחלוצות התחום, וסללו את הנתיב המחקרי שהתפתח מאז עד מאוד. במילים אחרות, הן החלו את תהליך הבניה, אשר התפתח, נדבך על נדבך, עד כדי שניתן להבחין בחוטים המקשרים, בנרטיבים החוזרים, שבין המחקרים השונים אודות נשים בחברה האזרחית, ונושאיהם.



היה זה אך טבעי שפרופ' שילה היטיבה להתבונן ממבט על בעושר המחקרי הרב שהתפתח בשנים האחרונות בכל הקשור לנשים פרופסיונליות. שילה שוזרת, ביד אמן, מספר תחומי עיסוק בהם השתלבו נשים: רופאות, רופאות שיניים, אחיות ומיילדות, עובדות סוציאליות, מחנכות, אדריכליות, יוצרות מחול, אמניות עורכות דין ומדעניות. כך, לבני מחקר שהיו פזורים איים-איים הפכו למבנה שלם, קוהרנטי וברור יותר של סיפור החברה האזרחית (חברה חלוצית בפני עצמה) בארץ-ישראל.



נרטיב מענין הניבט מספרה של שילה, גם הוא קשור בבניה נדבך על נדבך: תמיכת נשים בחברותיהן – למקצוע, או למקצועות משיקים. תמיכה שאיפשרה התקדמות וסלילת דרך של האחת למען רעותה. תרומה מכרעת למהלך זה היא של ארגוני הנשים באותה תקופה. רובד זה מודגש במיוחד בספרה של סיגל דוידי אודות האדריכליות הראשונות. דוידי עוסקת בחלוצות אלו מנקודות מבט "נשיות" שונות: נשים אדריכליות, המתכננות מבנים לטובת ארגוני נשים ולטובת נשים (למשל, חלוצות) אשר תתגוררנה באותם מבנים. היא מדגימה כיצד ארגוני נשים קידמו ואף העדיפו את העסקתן של נשים אדריכליות בתכנון ובהקמת אותם בניינים. אם תרצו, סוג של "הפליה מתקנת". במידה רבה, גם בהנהגת ארגונים אלו עמדו פרופסיונליות (דוגמה לכך היא עורכת הדין רוזה גינצברג, אשר עמדה בהנהגת ויצ"ו, ולימים אף שימשה הנשיאה השנייה של הארגון), אשר נהנו מאותו "נטוורקינג" ומקידום נשים בספירה הציבורית-מקצועית. (ראו מחקרי בשאלת הפעילות הציבורית כשליחות פמיניסטית או כאמצעי לקידום בפרופסיות:



וכן:


Eyal Katvan, “The History of Dentistry in pre-State Israel: The De-Feminization Process”, 16 Hamishpat (2011) 173 (in Hebrew).).



לעושר המחקרי הזה יש להוסיף שני גיליונות נושא של כתב העת NASHIM. גיליון 34 עניינו בנשים בפרופסיות, והוא מוקדש לפרופ' שולה ריינהרץ, אף היא מהחוקרות הידועות והוותיקות בתחום המחקר המגדרי וא"י. מחקר יסודי של פרופ' שילה מופיע בגיליון זה, ולמען הגילוי הנאות גם אחד ממחקרי המשווה בין מהלכי הכניסה וההשתלבות של נשים לפרופסיות שונות. גיליון 36 של כתב העת מתמקד בנשים רופאות-יהודיות, אף שלא בארץ-ישראל.



ועדיין, דומני כי שדה המחקר הזה של נשים בפרופסיות, עשיר ככל שיהיה, עוד יספק תילי תילים של מחקרים, אשר ישתלבו אלו באלו ויוסיפו להבנה שלנו את ההיסטוריה והחברה של אותה תקופה. אלו יוסיפו גם להבנה טובה יותר של מושג חמקמק: המושג "פרופסיה". מושג זה זכה לפירושים רבים, אך לא זכה למקבילה עברית. כפי שציינתי בדברים אודות פורטל תולדות הפרופסיה המשפטית והרפואית בא"י: "פרופסיה אינה "מקצוע", "עיסוק" או "משלח יד". המושג "פרופסיה" מתייחס בדרך כלל לעיסוק הנשען על ידע תאורטי הנרכש במסגרת אקדמית, תוך מסלול הכשרה מוסדר וממושך, על קבלת רישיונות, על ארגון מקצועי (אשר פועל לשיפור מעמדם של הפרופסיונלים והגנה עליהם מפני הסגת גבול המקצוע או הצפת המקצוע), על כללי אתיקה וכן הלאה. אסדרה (רגולציה) חוקית של עיסוקים היא מאפיין אחד מני רבים של מה שנהוג לכנות "פרופסיה". אסדרה זו משקפת לא פעם את אותם אינטרסים של הפרופסיונלים באמצעות כללי ייחוד מקצוע. קרי, כללים המתירים רק למי שעמדו בתנאי ההכשרה וההסמכה לעסוק באותו מקצוע (רישום או רישוי), וכך מונעים תחרות על אותו פלח שוק. אחד הרציונלים המרכזיים לאסדרה זו נובע מאינטרס שלטוני – להבטיח אספקת שירותים ברמה נאותה לאוכלוסיה (כגון שירותי בריאות), או אפילו ידע על אודות אותה אוכלוסיה. תחרות זו על הגמוניה פרופסיונלית היא מקור המשיכה לעיסוקים מוסדרים ומוגנים והיא גם המקור לריבוד מקצועי". סוגיית השתתפותן, חלקן, כניסתן ויציאתן של נשים מעיסוקים שונים, תוכל להאיר טוב יותר גם את חקר הפרופסיות בכלל.



bottom of page